עונש השתיקה ואיומים מרומזים על פרידה הם אחד הביטויים השקטים של אלימות רגשית בזוגיות, שקשה לזהות מבחוץ.

יש גברים שלא מרימים יד, לא צורחים – אבל משאירים אחריהם שקט חונק.
אם את חיה על ביצים, מתכננת את יומך לפי מצב הרוח של בן הזוג, או בולעת מילים רק כדי לא "להדליק" אותו – ייתכן שאת חווה אלימות רגשית סמויה.
היא לא נשמעת כמו אגרוף – אבל היא פוגעת לא פחות.
במאמר הזה תלמדי לזהות את הדפוסים, להבין מה קורה לך באמת – ולגלות איך חוזרים לנשום.

🔹 מהי אלימות רגשית סמויה – ולמה קשה לזהות אותה?

אלימות רגשית סמויה היא לא קללות או צעקות. היא לא משאירה סימנים כחולים – אבל משאירה חור בנשמה.
היא מגיעה בשקט: דרך עונשי שתיקה מתמשכים, היעדר חיבה, התעלמות, מניפולציות, ביטולים של הרגע האחרון, איומים לא מילוליים.
היא נראית מבחוץ כמו "קצת תקופה קשה", אבל מבפנים – כמו הישרדות יומיומית.

📎 רוצה להבין אם את שם? לחצי כאן למדריך לזיהוי התעללות רגשית סמויה »

🔹סימנים שאת חיה תחת אלימות רגשית סמויה

החיים שלך מתנהלים סביב מצב הרוח שלו
את חיה על ביצים. מפחדת מהמבט שלו, מהשתיקה שהוא מפעיל, מהשבת שהוא יהרוס לך. את כבר יודעת לזהות את הסימנים המקדימים. לפעמים זו רק אנחת תסכול, לפעמים מבט, ולפעמים משפט קטן שאומר: "אם תמשיכי ככה – אני לא בא".

לא, זו לא מערכת יחסים "קצת סוערת".

זו אלימות רגשית סמויה.

והוא לא תמיד שותק – לפעמים הוא דווקא צועק. מתפרץ. משפיל. אבל רק לו מותר. אם את תעזי להרים את הקול? פתאום את חצית גבול.
"מי את שתצעקי עליי?"
"אל תדברי אליי ככה!"
"אם זה מה שיש לך לומר – אל תדברי איתי בכלל."

וזה מספיק. עונש השתיקה מתחיל.
ימים שהוא לא מדבר.
לא מתקרב.
לא מתייחס.

פשוט נוטש אותך רגשית!

את מצמצמת את עצמך כדי לא להפעיל אותו
בכל פעם שאת מנסה להציב גבול, לדבר על מה שכואב, או סתם לעמוד על שלך – הוא מאיים, שותק, נעלם רגשית, או מבטל לך את התוכניות כמו: "לא מגיע להורים שלך, בארוחת שישי יושב רחוק לידך, נעלם, מתעלם מהודעות שלך, את לא קיימת בשבילו.
לא צריך דרמה – הוא מעניש אותך בדרך הכי שקטה, אבל הכי מכאיבה.
והתוצאה? את לומדת לוותר.

ההתנהגות הזו מכונה עונש שתיקה או "טיפול בשתיקה"– אחת הצורות הנפוצות של אלימות רגשית סמויה בזוגיות.

את בולעת. שותקת. מהנדסת את עצמך.
את מתנצלת בלי להבין למה.
את מפחדת לנשום לידו – רק כדי לא להרגיש שוב שאת נענשת בשתיקה.

ובינתיים – את נעלמת.

סימנים נוספים:

• את מתנצלת בלי להבין למה רק כדי לסיים את הריב הזה והוא יחזור לדבר
• את מתכננת את היום שלך לפי מצב הרוח שלו . כשהוא בטוב היום שלך בטוב, כשהוא ברע היום שלך מתהפך.
• את לא משתפת אנשים קרובים כדי "לא להוציא אותו רע"
• את חיה בתחושת אשמה תמידית
• את חוששת להציב גבול – כי את יודעת מה יקרה אחרי זה

📌 כל אלה – הם לא אשמתך. זהו מנגנון רעיל ומניפולטיבי שקשה מאד לזהות אותו – ועד שאת מתעוררת הערך העצמי שלך נפגע, את כבר מרגישה חלשה. עונש השתיקה הזה שמופעל שוב ושוב, האיומים המרומזים בפרידה אם לא תתיישרי לפי איך שהוא רוצה שוחקים את הביטחון שלך ומייצרים תחושת אשמה וחיפוש עצמי "איפה את לא בסדר"– בדיוק כמו שקורה בקשר רעיל עם אלימות רגשית סמויה

🔹שתיקה היא לא חוסר תקשורת – אלא טקטיקה אלימה של הנרקיסיסט/ית

כאשר הוא נעלם רגשית, מעניש בשתיקה, מתעלם או מבטל תוכניות – זו לא תגובה מקרית.
זו לא בעיית תקשורת או חוסר תקשורת זו אלימות! דרך להעניש אותך. להחזיר אותך "למקום" בלי שיראה כאלים.
כל עוד את ממהרת לרצות – הוא יודע שזה עובד. וככה הוא שומר על הכוח.

💡 עונשי שתיקה חוזרים היא לא בעיה תקשורתית – היא אלימות שקטה.

זו התנהגות מחושבת, כוחנית אלימה ומתוכננת מראש
הוא לא סתם מגיב מהבטן – הוא יודע בדיוק מה הוא עושה.
השתיקה, הריחוק, האיומים – זו לא טעות, זו שיטה.
הוא הבין מזמן שזה עובד.
כל עוד את ממהרת לרצות, הוא מקבל בדיוק את מה שהוא צריך – שליטה.

הוא לא צריך לעזוב. הוא רק צריך לאיים.
בלי לפעול באמת. בלי לממש את איומי הפרידה שלו או את איומי השתיקה שלו. רק לשתוק.
וכל עוד את חיה בפחד – הוא ממשיך לנצח.

איך הוא מצליח להישאר כזה "חזק"?

את מרגישה לבד בזוגיות
חיה בתחושת ריחוק קבועה.
בודקת כל מילה.
נזהרת לא לשתף אחרים.
את מתרצת תירוצים בשבילו מול החברות והמשפחה.
ומאמינה שאולי זה זמני. שהוא עובר תקופה.
אבל בפנים – את יודעת: זה כבר מזמן דפוס.

הוא לא באמת משתנה.
רק את – שותקת יותר, מוותרת יותר, נעלמת יותר.

לא כי הוא באמת חזק – אלא כי את עדיין פוחדת
פוחדת לשלם את המחיר:
"לאבד אותו",
שוב לספוג שתיקה,
לעבור לילה בלי מילה,
לחוות שוב את העונש הרגשי הזה שהוא יודע להפעיל כל כך טוב.

איומים, שתיקות, הרחקות – אלו רק בלבולי מוח.
הם עובדים רק כי הם משחקים לך על הרגש.
לא כי הוא באמת יעשה משהו. לא בגלל שיש לו כוח אמיתי עלייך – אלא כי את עדיין מאמינה שזה אמיתי.
כי את עוד לא יודעת שאת יכולה להפסיק לפחד.

עד עכשיו האמנת שהוא באמת חזק.
אבל האמת היא – שהוא פשוט טוב בלשחק אותה.

הוא נראה קר.
שקט.
מרוחק.
עושה ברוגז ימים ושבועות – כאילו שום דבר לא מזיז לו.
מסרב לדבר.
משדר סלידה.
וכשאת מנסה לגשת – הוא מסתכל עלייך כמו על אוויר.

אז את משתכנעת – שזה אמיתי.
שאם תתעקשי, הוא באמת ילך.
שאם תגיבי בכעס – הוא יאטם וינעל לגמרי.
אז את שוב חוזרת לאחור.
נרגעת.
מפייסת.
שותקת.

אבל זו לא אמת – זו הצגה.
הוא לא חזק – הוא פשוט שחקן טוב בהעמדת פנים.
וזה עובד רק כל עוד את מאמינה לזה.

הנה כל האמת על עונשי השתיקה והאיומים המרומזים שלו

אני הולכת לגלות לך פה סוד – סוד שעשוי לעזור לך להפסיק את מנגנון האלימות הרגשית הסמויה שלו ולהפסיק להתרגש מעונש השתיקה שלו כי ברגע שאת עולה על "הסוד" שלו הטקטיקה האלימה שלו נחשפת וכבר לא עובדת עלייך.

ברגע שאת שותקת וממשיכה לספוג – את מאכילה את ה"מפלצת".
כן, ממש כך.
כל ויתור קטן, כל רגע שאת לא עומדת על שלך, כל ניסיון לפייס – מאכיל את המפלצת הרגשית הזו, שנותנת לו יותר ויותר שליטה עלייך. זה רק מחזק את ההתנהגות הפוגענית שלו.

והכי חשוב שתדעי שברגע שאת ממשיכה לספוג ולא שמה את הגבול את ממילא משלמת את "המחיר" שאת כל כך פוחדת ממנו – "לאבד אותו"

כי אם הוא מתנהג ככה ואת לא שמה לזה סוף, הוא מפסיק לכבד.
הוא מפסיק להעריך.
הוא מפסיק לחזר ולרצות.
את כבר לא מעניינת.

אז ממילא את ננטשת רגשית ולכן – מכל הבחינות – משתלם ללמוד להציב לו גבולות. ולפעול באומץ!

איך מתחילים להציב גבול בלי להתרסק רגשית

ברגע שהוא נעלם לתוך השתיקה שלו – את לא נכנסת לשם אחריו.
הוא לא מדבר? בסדר, זו בחירה שלו.
אבל החיים לא נעצרים.

מה זה אומר תכל'ס?
את ממשיכה לדבר בבית כרגיל, עם הילדים, עם עצמך.
מדליקה מוזיקה שאת אוהבת.
מתכננת תוכניות לסופ"ש.
מזמינה את אחותך לקפה או את ההורים לארוחת ערב – גם אם הוא עשה פרצוף.
את לא מבטלת יציאה שתכננת רק כי הוא "לא במצב".
וממש לא "הולכת על ביצים "לידו – את הולכת על האמת שלך.
ובטח לא מתנהלת לפי מצב הרוח שלו – את מתנהלת לפי מה שנכון לך.

הוא לא משתף פעולה בבית?
אז את לא מתנצלת. לא מפייסת. לא מבקשת יפה.
את פשוט עומדת על שלך:
"גם אתה חי פה – וגם אתה שותף. שתיקות לא פוטרות אותך מתפקידים."

הוא אולי מתנתק מהתקשורת –
אבל הוא לא מתנתק מהאחריות.
והכי חשוב – הוא לא מחליט מה יקרה כאן בבית הזה.

כשהוא אוסר עלייך להזמין את המשפחה שלך לשבת, ומאיים שאם תזמיני – הוא ילך?
תגידי לו: "לך. זה גם הבית שלי."

כשהוא מאיים ש"יעשה פרצופים" מול כולם?
תגידי לו: "תעשה. זו פאדיחה שלך – לא שלי. אתה לא מפחיד אותי.
רוצה לבזות את עצמך? בבקשה."

---

מה קורה כשאת מפסיקה לפחד?

זה הרגע שבו הוא מבין –
שאת לא נלחצת, לא מתרגשת, ולא מוכנה יותר לרקוד לפי הפחד.
שהמשחק נגמר.

את מחזקת את הגבול שלך – וזה מרפא

הוא מתחיל לאבד את הכלים שהיו לו עלייך, את מגלה שהעולם לא נפל

את מתחילה לחזור לעצמך והוא מתחיל קצת להתקפל ולפחד ממך .

הגיע הזמן לשבור את מעגל האלימות הרגשית הסמויה הזו

ברגע שתפסיקי להתרגש מהאיומים – הם יאבדו את הכוח שלהם.

ברגע שתעמדי על שלך – תגלי שהעולם לא נפל.

וברגע שתפסיקי להתכופף – תביני שהוא מעולם לא באמת שולט ביחסים שלכם.לא רק שתצליחי לעצור את ההתעללות הרגשית הסמויה שעברת

את לא אשמה. לא מדמיינת. את לא לבד.
פשוט למדת לאט־לאט לפחד.
אבל את יכולה ללמוד לא לפחד יותר.
וכשזה יקרה – תגלי שאת חזקה יותר ממה שאי פעם חשבת.

🔔 רוצה לעשות סוף לאלימות הרגשית הסמויה ולהחזיר לעצמך את השליטה בזוגיות שלך?

בואי לפגישת ייעוץ ממוקדת – שבה תצאי עם הבנה ברורה, אומץ פנימי,
ותוכנית מדויקת להצבת גבולות – גם כשזה מרתיע או מפחיד.