💔 למה אנשים נשארים בזוגיות רעילה – ואיך נוצרת תלות רגשית

מבוסס על המחקר של מגס לסיאק, אוניברסיטת קיימברידג’

---

אחת השאלות שאני שומעת שוב ושוב מאנשים מבחוץ היא:
“אם כל כך רע לך – למה את (או אתה) נשארים שם? למה לא לעזוב?”

מבחוץ זה נראה פשוט.
אבל מבפנים – זה עולם אחר לגמרי.
אנשים שנמצאים בתוך זוגיות רעילה לא נשארים כי הם חלשים,
אלא כי הם לכודים בתוך מנגנון רגשי עמוק ומתוחכם,
שנבנה צעד־צעד על ידי המתעלל – או לפעמים המתעללת –
באמצעות טקטיקות של שליטה רגשית שמטרתן בלבול, תלות ושליטה מוחלטת.

---

🧩 המחקר של מגס לסיאק – איך נוצרת זוגיות רעילה מתוכננת מראש

הקרימינולוגית מגס לסיאק מאוניברסיטת קיימברידג’ חקרה לעומק את מנגנוני השליטה הרגשית שמאפיינים זוגיות רעילה.
במסגרת המחקר, שפורסם בשנת 2025, היא ראיינה 18 נשים – רופאות, מורות, שף, עורכת דין ואחרות –
כולן נשים מצליחות, עצמאיות וחכמות, שחוו זוגיות רעילה חוזרת לאורך השנים.

המכנה המשותף שעלה מכל הסיפורים היה ברור:
הכול התחיל באהבה עזה, חיבור נדיר ותחושת נשמות תאומות,
אך בהדרגה, מערכות היחסים האלו הפכו למעגלים של שליטה, אשמה וערעור עצמי.

לסיאק מצאה שהדינמיקה הזו אינה נובעת מחולשה או מבעיה באישיות של הקורבן,
ולא נובעת מתלות רגשית (Codependency) כמו שנהוג לחשוב,
אלא היא תוצאה של טקטיקות מכוונות ומתוכננות היטב מצד המתעלל.

היא מכנה זאת “ספר טקטיקות” –
מערכת של צעדים רגשיים ופסיכולוגיים מדויקים,
שמתחילה בחיזור מושלם ומסתיימת בשליטה מלאה בביטחון העצמי וברגשות של הצד השני.

כפי שהיא מציינת במאמר שהתפרסם באתר Datilin (2025):
המחקר מספק מסגרת חדשה להבנת אלימות במשפחה – מאת מגס לסיאק, אוניברסיטת קיימברידג’.

וכפי שלסיאק כותבת במפורש:

“התעללות במשפחה אינה קשורה לפתולוגיה של הקורבן – אלא לאסטרטגיית העבירה.”

במילים פשוטות:
זו לא בעיה באדם שנפגע – זו תוכנית שליטה מכוונת של המתעלל.

---

💫 מה זה Codependent – תלות רגשית בזוגיות רעילה

להיות Codependent זה לאהוב עד כדי לאבד את עצמך.
זה כשאתה או את מרגישים שאתם שווים רק כשהצד השני מרוצה מכם.
כששקט – אתם רגועים.
כשיש שתיקה או כעס – אתם מתכווצים.

אבל לסיאק מדגישה:
אף אחד לא נולד Codependent –
זו תוצאה של תכנות רגשי שנוצר על ידי המתעלל.
הוא מלמד את הצד השני לרצות, לוותר ולהתנצל גם כשלא עשה דבר.

זו לא פתולוגיה – זו תגובה הישרדותית לזוגיות רעילה.
זו הדרך של הלב להגן על עצמו כשהוא לא מקבל ביטחון, אהבה ויציבות.

וכאן נכנס המחקר של לסיאק – שמראה בדיוק איך התלות הזו נוצרת בצורה מכוונת.

---

⚡️ פרופיל המתעלל בזוגיות רעילה – “בעל שני הפרצופים (חבר הנפש הדו־פנים)”

בשלב הראשון הכול נראה מושלם.
המתעלל מציג את עצמו כבן או בת הזוג המושלמים: מקשיבים, אוהבים, נדיבים.
יש תחושת גורל, חיבור נדיר, אהבה שלא חוויתם מעולם.

אבל לאט לאט מופיעה הפנים השנייה:
החמימות מתחלפת בביקורת, שתיקות, הקטנות או ניתוק רגשי.
יום אחד אהבה – למחרת ניכור.

וככה נוצר מעגל החיבה והענישה:
חיבה → שליטה → עונש → פיוס → שוב חיבה.

המעגל הזה מערבב אהבה עם פחד,
ויוצר תלות רגשית ביוכימית – ממש כמו בהתמכרות.
וכך זוגיות רעילה הופכת ממקור של ביטחון למקור של כאב ואובדן עצמי.

---

🎰 מנגנון “התגמול והעונש” בזוגיות רעילה – איך נוצרת ההתמכרות הרגשית

מבוסס על המחקר של מגס לסיאק, אוניברסיטת קיימברידג’

לסיאק משווה את זה ל-מכונת מזל רגשית.

לפעמים המתעלל מחייך.
לפעמים הוא מחבק.
אומר “אני אוהב אותך” או “רק איתך אני מרגיש חי”.

ברגעים האלה מגיע רגע האופוריה –
השיא שממלא אותך בתקווה,
כאילו כל מה שכאב עד עכשיו היה שווה את זה.

זה רגע של חיבור עמוק, של אהבה כמעט ממכרת.
ובדיוק שם – המוח מפריש כמויות עצומות של דופמין ואוקסיטוצין.

אבל אז מגיעה הנפילה.
שתיקה. ריחוק. עונש. בלבול.

והפער הזה – בין רגע השיא לבין הכאב שאחריו –
הוא מה שיוצר את ההתמכרות הרגשית.

אתה או את ממשיכים לרדוף אחרי האופוריה ההיא.
מקווים שהיא תחזור.
נאחזים בזיכרון של הרגע שבו הכול הרגיש נכון.
ומוכנים לספוג עוד כאב – רק בשביל לטעום שוב את אותו חום זמני.

אני קוראת לזה: להיות בממתינה.

הצד הנפגע חי בתחושת המתנה מתמדת.
ממתין לרגע האופוריה, לזיכרון המתוק של ההתחלה,
שלאט-לאט הולכים ומתרחקים.

לטובת אותו רגע קצר של תקווה –הוא או היא נשארים בהמתנה,

עד שיחלוף זעם, עד שהסערה תירגע,
ועד שיחזור שוב ה“ישן” – זה מההתחלה.

זו לא חולשה.
זו תגובה אנושית למנגנון מתוכנן היטב של תגמול ועונש.
וזה בדיוק מה שהופך זוגיות רעילה לכל כך קשה לעזיבה.

---

🪞 מה זה “אג"ח רגשי” (Trauma Bond) בזוגיות רעילה

המונח “אג"ח” (אגרת חוב) מגיע מעולם הכלכלה,
אבל בהקשר רגשי מדובר על חוב רגשי:

קשר שבו אדם מרגיש “חייב” למי שפגע בו –
להציל, להבין, לסלוח או “לתקן את האהבה הזו”.

המתעלל מנצל את זה:
פעם פוגע, פעם מתנצל, פעם מחבק,
ואז שוב פוגע.
והמוח מפרש את הפיוס כ”אהבה אמיתית”.

כך נוצר קשר טראומטי –
קשר שבו הכאב והאהבה מתערבבים,
והתלות הולכת ומעמיקה.

אג"ח טראומה הוא לא קשר של אהבה – אלא קשר של חוב רגשי.
הלב נאחז במה שהיה, בזמן שהנשמה מבקשת חופש.

---

💬 טראומה משותפת – טקטיקה נוספת של שליטה רגשית

אחת הטקטיקות הנפוצות שמזהה לסיאק היא שיתוף בטראומות ילדות.

המתעלל משתף בכאב שלו, כדי ליצור אמפתיה והזדהות.
אחר כך הוא משתמש בזה להצדקה –
“אני פוגע כי גם אני נפגעתי.”

לפעמים הוא משתמש בזה להקטנה –
“לי היה קשה יותר, את/ה לא מבין/ה.”

כך נוצרת אשליה של עומק רגשי וחיבור נדיר.
אבל בפועל – זו רק דרך נוספת לשלוט רגשית,
ולהחזיק את האדם השני בתוך זוגיות רעילה.

---

💡 מסקנות – למה קשה להשתחרר מזוגיות רעילה

המחקר של מגס לסיאק מראה שזוגיות רעילה פועלת ממש כמו התמכרות רגשית.
הצד הנפגע חווה מחזור מתמשך של רגעי שיא ואופוריה,
שמתחלפים בנפילות, כאב וענישה רגשית.

המוח מגיב בדיוק כמו בהתמכרות לחומר ממכר –
הוא מחפש שוב את “המנה” הבאה של אהבה,

את הרגע הקצר שבו הכול הרגיש שוב בטוח, חם ונכון.
כל רגע פיוס כזה מפריש דופמין, מחזק את התקווה,
ומעמיק את הקשר – גם כשהוא כבר פוגע.

לסיאק מדגישה:

“זו לא חולשה – זו תגובה ביולוגית ורגשית למערכת שליטה מחושבת.”

בנוסף, המחקר מראה כי אנשים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, חכמים ומצליחים,
נוטים לקחת על עצמם את האשמה

ולחשוב שהם יכולים “לתקן” את הקשר.
אבל זו בדיוק המלכודת – כי כך הם נשארים מחוברים רגשית למתעלל,
גם כשהיחסים כבר גובים מהם מחיר נפשי כבד.

ולכן השחרור מזוגיות רעילה דורש לא רק החלטה לעזוב,
אלא גם תהליך ריפוי רגשי עמוק

שמחזיר לאדם את הערך,
את הגבולות, ואת היכולת להרגיש שוב

אהבה בטוחה ובריאה.

---

🌹 סיכום – ריפוי מזוגיות רעילה בשפת הלביאה

זוגיות רעילה לא מתחילה באלימות.
היא מתחילה באהבה – אבל זו אהבה שמפתה כדי לשלוט.
אהבה שמבוססת על פחד, תקווה ואשמה.

המתעלל בונה אג"ח טראומה – קשר של חוב רגשי –
ואתה או את נלחמים על מה שהיה,
בזמן שהנשמה כבר מבקשת להשתחרר.

הריפוי מתחיל כשמבינים:
זו לא אשמה שלך,
זו מערכת שליטה מתוחכמת שנועדה לנתק אותך מעצמך.
והדרך החוצה – היא לא בכוח, אלא בהבנה, בחמלה, ובבחירה מחודשת בעצמך.

כי אהבה אמיתית לא דורשת שתתכווץ/י כדי להיות ראוי לה.
🦁✨