תרצת נפוצה היא מושג המתאר התנהגות מניפולטיבית ונרקיסיסטית במערכות יחסים פוגעניות. 

המונח מתאר כיצד המתעלל משתמש בתירוצים ובמניפולציות כדי להצדיק את התנהגותו הפוגענית, להסיט את האשמה כלפי הקורבן, ולהמשיך לשלוט בקשר.

המתעלל יפעיל כלים כמו:

• אשמת יתר: "רק איתך אני מתעצבן" – מסר שנועד לגרום לקורבן להרגיש שהוא האחראי לכעס של המתעלל.

• קורבנות: הוא דיבר אלייך מגעיל כי הוא חולה אז זה בסדר, מסכן. הוא מחסיר ממך אהבה כי לא לא לימדו אותו בבית להעניק אהבה. הוא מעניש בשתיקה ממך כי את עשית משהו נורא שמצדיק את זה. 

• גזלייטינג: יצירת מציאות מעוותת שמובילה את הקורבן לפקפק בתחושותיו ובזיכרונותיו, ולשמר את הדינמיקה הפוגענית. למשל לבגוד ולהגיד שזה בגלל שאת החסרת ממנו, ואת עצבנית ובעייתית. 

מעבר לכך, גם הקורבן נוטה לתרץ את ההתנהגות הפוגענית – הן בפני עצמו והן בפני הסביבה. התירוצים נובעים לעיתים מתקווה שהמצב ישתפר ומהיאחזות בזיכרונות של רגעי קרבה מהעבר, ולעיתים מתוך רצון להימנע מתחושת כישלון. תירוצים כמו "הוא פשוט לחוץ בעבודה", "היא לא מתכוונת לפגוע" או "זה רק משבר זמני" משמשים כמנגנון הגנה, שמונע מהקורבן להכיר בכך שהוא נמצא במערכת יחסים רעילה.

בנוסף, במקרים רבים, הקורבן מספק תירוצים לסביבה הקרובה כדי להסתיר את האמת ולהגן על המתעלל. הסתרה זו נובעת מרצון למנוע ביקורת, נידוי או שנאה מצד המשפחה והחברים כלפי המתעלל. הקורבן עלול לומר: "הוא לא מרגיש טוב, לכן הוא לא הגיע לארוחת חג" או "היא סתם קצת עצבנית". כך הקורבן מוצא את עצמו מנסה לשמור על תדמית תקינה של הקשר כלפי חוץ, בעוד שבפנים הוא סובל מתחושת בדידות, אשמה ועומס נפשי.

ההכרה במנגנונים האלה היא קריטית לשחרור ממעגל ההתעללות, להצבת גבולות בריאים ולהתחזקות רגשית. השלב הראשון הוא להפסיק להצדיק את ההתנהגות הפוגענית ולהפסיק להסתיר את האמת – הן כלפי עצמך והן כלפי הסביבה.

דוגמאות לתרצת נפוצה:

מצד המתעלל/ת :

המתעלל/ת משתמש/ת בתירוצים כדי להסיר מעצמם אחריות ולהפוך את הקורבן לאשם. הנה כמה מהתירוצים הנפוצים:

1. "רק איתך אני מתפרץ/ת"
   זו טענה שנועדה לגרום לקורבן להרגיש אחראי להתפרצות. המתעלל יטען שהקורבן הוא "הטריגר", כאילו ההתנהגות הזו בלתי נשלטת. המתעלל בוחר להתפרץ מול הקורבן כי הוא יודע שהוא יכול – מול אחרים הוא לא מעז להתנהג כך.

2. שתיקה מכוונת – שתיקה היא נשק

   שתיקה היא לא סימן לרוגע או חכמה – היא כלי ענישה. זו אלימות שקטה שמטרתה לשלוט בך רגשית ולהכריח אותך להתחנן. המתעלל/ת יכול/ה לטעון שהם לא אלימים כי הם "שותקים", אבל האמת היא שהשתיקה היא עונש – קר, מנוכר ופוגעני. שתיקה מנתקת את התקשורת ומשאירה את הקורבן בתחושת בדידות ובלבול, מה שמוביל להתנצלות והתרפסות מצד הקורבן.

3. "את/ה רגיש/ה מדי"
   זו מניפולציה רגשית (גזלייטינג) שנועדה לערער את תחושת המציאות של הקורבן ולהקטין את רגשותיו. המטרה היא לגרום לקורבן לפקפק בעצמו ולהרגיש אשם על כך שהוא נפגע.

4. "אני רק מנסה לעזור לך"
   ביקורת פוגענית במסווה של דאגה. המתעלל/ת מעביר/ה לך מסר שאת/ה חסר/ת יכולת וזקוק/ה להם כדי להסתדר, ובכך שולט/ת ומקטין/ה אותך. זו שליטה במסווה של תמיכה.

5. "העבודה שלי במקום הראשון, תסתדרי לבד"

   גם עבודה לא מצדיקה זלזול, התעלמות או התנהגות פוגענית. אם הם יודעים להתנהג בכבוד כלפי המנהל בעבודה, הם יכולים לנהוג כך גם בבית. אבל הם בוחרים שלא, כי זה קל להם – והם יודעים שהם יכולים.

6. "אין לו/לה אישור מהרופא להתנהג ככה"
   גם מחלה אינה תירוץ להתנהגות פוגענית. כשאת/ה חולה, את/ה לא מתנהג/ת בתוקפנות או מזלזל/ת באחרים – אז למה להם מותר? הבחירה איך להתנהג היא תמיד בידיים שלהם. אין שום "אישור מהרופא" לפגוע בך.

תרצת נפוצה מצד הקורבן :

גם הקורבן משתמש/ת בתירוצים כדי להישאר במערכת היחסים הפוגענית ולהסתיר את האמת מהסביבה. הנה כמה דוגמאות נפוצות:

1. "הוא/היא עובר/ת תקופה קשה" – תקופות קשות אינן רישיון לפגוע באחרים.

2. "היו גם רגעים טובים, יש בו/בה צדדים טובים" – רגעי חסד אינם הצדקה לשנים של סבל.

3. "הוא/היא לחוץ/ה, זה יעבור" – לחץ אינו מצדיק התנהגות פוגענית.

4. "מה יגידו עליי אם אעזוב?" – דעתם של אחרים לא חשובה יותר מהבריאות הנפשית שלך.

5. "אם אמשיך להמתין, הוא/היא ישתנה" – אם השינוי לא קורה עכשיו, הוא כנראה גם לא יקרה בעתיד.

6. הסתרת האמת – להפסיק לטשטש ולכסות כשאת/ה מספר/ת תירוצים לסביבה במקום לחשוף את האמת, את/ה מחזק/ת את מעגל הפגיעה.

המסר של הלביאה:

1. אפס תרצת נפוצה – אפס סבלנות להתנהגות פוגענית

1. אפס תרצת נפוצה פירושו גם לא להסתיר יותר את ההתנהגות הפוגענית. אם בן/בת הזוג איים/ה לא להגיע לארוחת חג, זה לא תפקידך להמציא תירוץ.

דוגמה: ערב חג, אתם רבים והוא/היא מאיים/ת לא להגיע לארוחה המשפחתית. במקום לספר לאמא שלך שהוא/היא "חולה", את אומרת את האמת: "רבנו, והוא/היא בחר/ה לא לבוא."
שהמבוכה תהיה עליו/ה – לא עלייך.

כל תירוץ, בין אם של המתעלל/ת ובין אם של הקורבן, רק מנציח את הפגיעה ומעמיק את הסבל. אפס תרצת נפוצה אומר לא עוד תירוצים – לא לעצמך ולא לאחרים.

2. הצבת גבול, להציב תנאים ברורים – והחזרת האחריות למי שאחראי על ההתנהגות הפוגענית 

המבוכה? שהיא תהיה עליהם, לא עלייך. הבחירה איך להתנהג היא שלהם – אבל הבחירה להפסיק לסבול היא שלך.

לסיכום :

הגיע הזמן לשים סוף לתירוצים ולצאת לדרך חדשה. את/ה ראוי/ה ליחסים בריאים ומכבדים – ולא לפחות מזה. אם מישהו בוחר לפגוע בך, זו האחריות שלו/ה – לא שלך.

אפס תרצת נפוצה, אפס סבלנות לסבל.

אל תסתירי, אל תתרצי, ואל תוותרי. כי את/ה שווה הרבה יותר – והגיע הזמן שגם האחרים ידעו את זה.